חיזוקים חיוביים

היי חברים,

אחר צהריים אחד, לפני כשלוש שנים הרמתי את הטלפון וחייגתי לאחד ההורים של תלמיד שלמד בכיתתי. "שלום א', מדברת טל המורה לתקשורת של ת', מה שלומך?" מיד שמעתי רתיעה בקולו שמרמזת על כניסה למצב התגוננות. "התקשרתי להגיד לך שלבן שלך יש כישרון והוא חייב לעשות עם זה משהו". האבא נרגע ונאנח. "ת' מראה יכולות גבוהות ואני נהנית לראות את העבודות שלו, הוא צריך להתרכז יותר בשיעורים אבל אנחנו נעבוד על זה כבר".

בכל פעם שהתקשרתי לאחד ההורים, יכולתי לראות בעיניי רוחי כיצד הם עומדים במצב התגוננות מאחורי השפורפרת ואיך נראות הפנים שלהם. אחרי 20 שניות של שיחה הם היו מרפים.

כתבתי פעם שלכל ילד יש אור, משהו מיוחד בו ולא סתם. יש ילדים שלא טובים ב-X אבל טובים מאוד ב-Y. יש תלמידים שקשה להם לשבת בכיתה אבל הם מאוד יצירתיים. נכון, כמורה זה יכול להטריף אותך שתלמיד לא מפסיק לדבר בזמן שאתה מלמד אבל צריך כנראה לפתח יכולות סינון והכלה בשביל זה תוך כדי חיזוק היכולות שלו.

כמורה העדפתי לקיים שיחום שיחות טלפון חיוביות וניסיתי בכל דרך אפשרית להמנע מהשיחות הלא נעימות. לא, זה לא הופך אותי למורה טובה יותר, כי מורה צריכה לשקף הכל, אבל אני העדפתי לנהוג כך. לפעמים הורים צריכים לשמוע גם דברים טובים על הילדים שלהם, כי יש דברים טובים. בין הזמנה לשיחה עם המנהל לשיחת טלפון מהמורה לאנגלית, מהמורה למתמטיקה ואחר כך מהמחנכת שמוודאת ששמעו כל מה שהיה למורות המקצועיות להגיד, יהיה נחמד שישמעו גם דברים חיוביים שילדם עשה. ולא אני לא שליחת מדינת אוטופיה אבל זה הרגיש לי נכון. היה לי קל יותר כי עבדתי עם ילדים בני 16-18 שאפשר לנהל איתם שיחה טובה על אחריות ועל ההתנהגות שלהם מבלי להתקשר להורים ולבקש שיחרימו את הסוני פלייסטיישן לשבוע. כשלא הייתה ברירה אז התקשרתי, אבל גם כאן זה הגיע כתיאור הסיטואציה, ניסיון להבין את הסיטואציה ואיך מתקדמים בהמשך. דרך קבע שמתי את עצמי במקומם וכאמא לא הייתי רוצה לשמוע בכל יום כמה הילד שלי בעייתי ולא מוצלח ולצערי גם את זה חוויתי פעם באופן מפתיע, ממטפלת בפעוטון שהראייה שלה הייתה צרה ושלילית לטעמי.

זה לא טריק, וזה לא נעשה כדי לקנות את ליבם של התלמידים כי לרוב ההורים לא היו מספרים כלל לילדיהם על שיחת הטלפון מסיבה זו או אחרת. מרבית התלמידים שזכו לחיזוק חיובי באופן אישי ממני, המשיכו לעשות מאמץ לשמר את ההתנהגות החיובית. "ככה מתנהגים בשיעור" אמרתי פעם לתלמיד והוא החזיר לי חיוך, הפנים או לא, אני שיקפתי את החיובי. לרוב התעלמתי מההתנהגויות השליליות שהיו אצלי בשיעורים (והיו) כי חשבתי שזה יגרום לתלמידים להפסיק ואולי פשוט לא ידעתי איך להתמודד עם זה באמת. בכל מקרה ממני הם לא קיבלו במה ואחרי תהליך ארוך של חיזוק וכבוד הדדי, ההתנהגות השלילית נעלמה לה, מזל!

מה שגרם לי לדבוק בגישה הזו היה שיעור מעניין בלימודי תעודת ההוראה. השיעור עסק בפסיכולוגיה והמרצה, פסיכולוגית בבתי ספר, הביאה מקרים מהשטח. בשיעור דיברנו לא מעט על תגמול חיובי ושלילי ועל שיטת האסימונים של ריק לבוי. הסרטון שבקישור יסביר בצורה ברורה ביותר כיצד תגמולים משפיעים על ההערכה העצמית של ילדים והערכה וביטחון עצמי מאוד חשובים לילד במיוחד בהמשך חייו.
אסימוני משחק- ריק לבוי

המקום שאני לוקחת את זה אליו הוא אותם חיזוקים חיוביים. התלמיד מאותה שיחת הטלפון שהצגתי תחילה, הוא התלמיד הכי מוכשר שפגשתי בתחום העריכה והמוזיקה והיה ראוי לחזק אותו על כך. תלמידים אחרים יכולים להראות יכולות יוצאות דופן בתחומים שונים שהם לא בהכרח תלמידאות- ישיבה בכיתה, כתיבה ושינון חומר וגם את זה אפשר לחזק ותתפלאו לא רק מילה טובה, גם ילדים בני 16 שמחים לקבל מדבקת חייכן..

אצלנו בבית הספר ניסו לחזק תלמידים בדרך זו ונראה שזה הניב תוצאות מדהימות. למשל חיזוק תלמידים שהם ספורטאים מוצלחים בתחום הספורט כאבן דרך לבניית ביטחון והערכה עצמית, שאיפשרה להם מאוחר יותר לשבת בכיתה וללמוד לבגרויות עם כולם. אם זוכרים את השונות בין התלמידים, קל יותר לחזק אותם במה שהם טובים ולראות את החוזקה בקידמה ולא את החולשה.

זה יכול להיות מטעה כי ישנם למשל תלמידים שמשחקים כדורגל בצורה מקצועית והם מצליחים מאוד אך מזניחים את הלימודים בגלל הכדורגל. לא קמים לבית הספר, יוצאים מוקדם משיעורים כדי ללכת לאימונים ומשחקים ולא משלימים. אם התחום השני בא 'על חשבון' אני חושבת שהמטרה לא הושגה, אלא אם כן המטרה של אותו תלמיד היא להיות כדורגלן וסיום בית הספר אינו חשוב בעיניו ואז ההחלטה היא בידי הוריו ככל הנראה.

כמו שאפשר לחזק ולהעצים תלמידים בבית הספר כך אפשר גם בבית. כשיש מספר אחים, לא כולם זהים ולא כולם טובים באותם דברים. הגדולה שלנו כהורים היא לראות את החוזקה של כל אחד מהם ולא ליפול למשפטים של "למה אתה לא יכול להיות כמו אח שלך"?

מגוון אנושי זה טוב בעיניי, אחרת היה פה משעמם...

על תגמול שלילי ועונשים אדבר בבלוג הבא. עד אז שבוע טוב וחיובי!