על עונשים וחיזוקים

היי חברים,

מכירים את הילדים שאוהבים לצייר על קירות? ואת האימהות שלהן שחוטפות חום כשהן רואות את זה?...חיכיתי גם לתורי, בנתיים לא זכיתי למעמד. איך אתם מגיבים לדבר כזה? צועקים? יוצאים מדעתכם? אולי מענישים, זה היה עוזר?

עונש נועד לגרום להפסקת פעולה. עונש הוא לא חיזוק שלילי ואין להתבלבל בין השניים (חיזוק שלילי מטרתו לסלק גירוי לא נעים במטרה להגביר פעולה מסוימת) חיזוק חיובי מטרתו להגביר פעולה מסויימת, זה יכול להיות מילה טובה, מתנה וכדומה.

לעומת מחקרים הטוענים שעונש היא דרך יעילה לחינוך ילדים, יש גישות הטוענות שעונש יכול להגביר התנגדות אצל ילדים. ילדים שנענשים צריכים את המשמעת החיצונית הזו באופן תמידי כיוון שעונש הוא רגעי. אם רוצים לשמר התנהגות רצויה לטווח ארוך, חיזוקים חיוביים יעילים יותר כמו גם יצירת אחריות אצל הילד הלומד מה תהיה התוצאה להתנהגותו ובכך גם ניתנת לו הבחירה לבחור בתוצאה. ילדים ילמדו שמשתלם להם יותר לנהוג בדרך הרצויה ויכבדו מבוגרים לא משום שיפחדו מהם אלא משום שגם הם מכבדים אותם.

"לך לחדר שלך מיד"! משפט שאני שומעת בלא מעט בתים. אני לא מזלזלת בדרך החינוך הזאת כי אני רואה ילדים מחונכים להפליא שנשלחים לחדרם כדי לחשוב או כדי להרחיק אותם משאר באי הבית כיוון שהם מתנהגים בצורה לא הולמת. אני מתקשה עם המשפט הזה, אולי כי אף פעם לא נשלחתי לחדרי..אולי כי אני חושבת שהחדר זה דבר נעים והוא לא יכול להיות המקום בו נענשים..בכל מקרה כרגע זו לא הדרך בה אני נוקטת. באופן כללי נראה לי שאם כבר אז חשוב להתאים את העונש למעשה, סטייל לכלכלת- תנקה. אחרת מה לומדים מהעונש? 

עונש היא מילה שנויה במחלוקת אצל הרבה הורים, גם אצלי. אני לא מאמינה בה כנראה. יכול להיות שאני טועה ובסוף אצטרך גם אני לעשות בה שימוש, בנתיים מעדיפה להמנע, לחזק את ההתנהגות הטובה, להתמיד בלחזק ולפרט מה עשית טוב. אבל עם זאת כן מקיימת סנקציות כי צריך להיות מבוגרים אחראיים. הבת שלי קיבלה מספריים "של גדולים" לא מזמן כי היא גוזרת יפה במספריים "של קטנים"(שגוזרות רק דפים) והגיע הזמן להתקדם. היא עדיין גוזרת נפלא, היא עיצבה לכל בובות הברבי שלה את השמלות מחדש, לחלקן גם את השיער. מבחינתי זו זכותה כי אלו המשחקים שלה, הסברתי לה את ההשלכות והיא מודעת לכך שככה הן יראו מעתה ולא תקבל חדשות במקומן. כשמצאתי אותה מעצבת גם את השטיח, המספריים הוחרמו, היא מקבלת אותם רק לגזירה בזמן יצירה כשאנחנו לידה, עד שאראה שהיא אחראית מספיק. יש לציין שהסברתי לה שאם תעשה שימוש לא יאה במספריים אקח אותם, כך שהיא ידעה מה הסיכון. אז אולי אחרים יקראו לזה עונש אני מעדיפה להתייחס לזה כסנקציה או השלכה.

יכול להיות שהכל עניין של טרמינולוגיה, אבל אני דוקא חושבת שזה עניין של גישה. חברה הסבה את תשומת ליבי למושג 'תוצאות הגיוניות'. על פי אדלר יש 'תוצאות טבעיות' כמו: 'לא אכלת, אתה רעב' ותוצאות הגיוניות שאלו תוצאות לוגיות שהמבוגר קובע אותן, כמו המקרה עם המספריים. הסברתי מראש, "אם תגזרי משהו שלא אמורים לגזור, אקח את המספריים". התוצאה מחייבת הגיון על מנת שהילד יבין וידע גם לצפות את התוצאה בעתיד.

גם כמורה, גם כאמא ובטח גם כשהייתי תלמידה, הרגשתי לא רק נוח יותר עם חיזוקים חיוביים, אלא גם הרגשתי שאני יודעת איך להתקדם. "כתבת יפה את הפיסקה הזאת" (או.קיי אז ככה אמשיך לכתוב פסקאות מעתה והילך). להבדיל מ"החיבור הזה כתוב לא טוב" (וזהו, תתמודדי עם  זה..).

מאחותי למדתי להשתמש יותר בדרך החיוב בבית. במקום לומר "אנחנו לא מרביצים" היא אומרת "עם הידיים מחבקים, מציירים". יש משהו יותר נעים באמירת ובשמיעת המשפט השני ויכול להיות שזה מתקבל בקלות רבה יותר אצל ילד ששומע את זה. תארו לכם מה זה לשמוע כל היום "לא, לא, לא, לא, אסור, לא לעשות.." אותי זה היה מתסכל. אם משתמשים בחיוב, בונים משהו חיובי, כך נראה לי. כשמחזקים התנהגות טובה, זה משמר אותה, הילד לומד שכך עליו להמשיך להתנהג.

התמודדות נכונה במאבקי כוח, רגע של כישלון או תיסכול מצד הילד, זהו גם דבר שאני רואה כחשוב ביותר. לא פעם ראיתי הורים מנהלים ויכוח סוער במקום ציבורי או בביתם. צעקות, משפטים כמו "אמרתי לך" וכדומה שבסיטואציות כאלו רק מלבות את האש. הרגעת הילד ראשית ואחר כך דיבור להגיון שלו בדרך רגועה ומכבדת תועיל הרבה יותר מלצעוק עליו שהוא טעה וידעתם שיטעה...

נוכחתי לראות כמה כוח והשפעה טובה יש לחיזוקים חיוביים גם עליי וגם על ביתי. כמו כל ילד, אני בטוחה שאפשר למצוא התנהגות שהיא פחות נאותה גם אצל הבת שלי כמו גם התנהגות למופת. המורות שלה בוחרות לשבח אותה בפני דרך קבע, אני יוצאת מחוזקת מזה ומחזקת גם אותה בכך שאני מתגאה בה. איך הן עושות את זה? אני חושבת שזו הראייה שלהן, שהן פותרות בעיות קטנות בתוך הגן ולא "זורקות" אותן על ההורים כדי שהם יפתרו אותם. אני שומעת על ההתקדמות שלה, רואה באינסטגרם תמונות שלה מחייכת או עסוקה בפעילות זו או אחרת וכך שתינו מקבלות חיזוקים. לי אישית נעים להיות אמא לילדה בגן הזה. 

בחזרה לילד המקשקש על הקירות. אם ניתן לו תשומת לב רבה בכל פעם שיקשקש על הקיר, הוא כנראה ימשיך לעשות את זה כי יבין שזה מושך את תשומת הלב אליו. אחותי אומרת, שהייתה פשוט מציעה לו טושים, בלוק ציור או לוח מחיק ותשבח אותו כאשר יצייר והתנהגותו החיובית תושרש.

ברור לי שיש הרבה גישות, שכל מקרה לגופו, שיש לפעמים יוצאי דופן, אבל תחשבו על זה! ממליצה בחום לקרוא עוד בנושא.