טלוויזיה או לא טלוויזיה זו השאלה

היי חברים,

לא אשכח לעולם את אותו הרגע בו ישבתי בביתי עם הורי ואחיי וקלטנו לראשונה את שידורי הערוץ השני. התוכנית הראשונה שצפיתי בה הייתה "צ'סטר". אושר רב היה צרוף באותו רגע ולא סתם הוא חקוק בזיכרוני. אני מעריצה גדולה של המכשיר הזה ולכן קצת משוחדת, אבל כיוון שלמדתי את תחום התקשורת מעט, אני מכירה חלק מן המחקרים השונים ומודעת למצדדים ולמתנגדים לצפייה של ילדים בטלוויזיה כמו גם סיבותיהם.

לאפשר לילדים לצפות בטלוויזיה או לא ולכמה זמן, זו בהחלט אחת השאלות שמטרידות לא מעט הורים, במיוחד הורים כמוני שצמודים למכשיר הזה ואם היה אפשר, היה לי מקלט בכל חדר בבית, אבל לשמחתי אני מצליחה להשתלט על הרצון הלא בריא הזה. 

אתחיל ואומר שלדעתי ילדים צריכים ויכולים לצפות בטלוויזיה אבל במינון ובבקרה. כלומר, להגביל בזמן ולבחור את התכנים. טאבלטים וטלפונים חכמים הם נושא אחר לדעתי שיש להגביל בצורה אחרת ושיש לה בנוסף להשפעות של הטלוויזיה גם השפעות חברתיות, שלא אתייחס אליהן הפעם.

החששות הרבים המלווים בלאפשר את הצפייה, מוכרים וידועים ולכן איגודי רופאים וכדומיהם מפרסמים מדי שנה הנחיות בנושא. ההנחיות האחרונות אומרות כי יש למנוע חשיפה של פעוטות מתחת לגיל שנתיים לטלוויזיה. על פי האיגוד האמריקני לרפואה, מחקרים הראו כי צפייה בטלוויזיה פוגמת בשינה של הילדים, מעודדת התפתחות של הפרעות קשב וריכוז, מגבירה את הסיכון לעודף משקל, התנהגות אגרסיבית ופוגמת בהתפתחות הילד. מספיק שהטלוויזיה תפעל ברקע, כדי לפגוע בריכוז של הילד במהלך פעילות אחרת. הטלוויזיה אף מגבירה את הסיכון לעיכוב בהתפתחות הדיבור של הילד ובפעילותו היצירתית. ההגבלה לאחר גיל שנתיים היא לצפייה של שעה- שעתיים ביום בטלוויזיה כולל סמרטפונים וטבלטים.

אחת הבעיות על פי חוקר בשם ניל פוסטמן, היא 'אובדן הילדות'. אפרט בקצרה. לפני קיומה של הטלוויזיה ההורים היו בעלי הידע כיוון שידעו לקרוא והמידע נדלה מקריאה. בנוסף, הורים היו מקריאים לילדים ספרים ויכלו לשלוט בתכנים שהקריאו. היום ילדים יודעים להדליק בעצמם את הטלוויזיה וכלל לא צריכים את המבוגרים כדי להגיע לתכנים. מה שקורה הוא מצב בו ילדים נחשפים לתכנים שאינם הולמים עבורם ובכך מאבדים את תמימותם. ילד שאינו תמים, הוא לא ילד... לדוגמא צפייה בתוכנית חדשות בה מוצגים מקרי אלימות במשפחה, חושפים את הילד לעולם שהוא לא מכיר ולא אמור להכיר. כנ"ל לגבי תוכניות שונות ובינהן גם תוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול", "הישרדות" ודומיהן. לא סתם ישנן הגבלת גיל לתוכניות ולא בכדי הן ממוקמות בלוח השידורים המאוחר. לכן, חשוב להסתכל על הגבלות הגיל, להפעיל את השכל הישר או לצפות תחילה לבד בתוכנית לפני שמסכימים לילדים לצפות בה. חשוב גם לשים לב מה עושים הילדים במחשב היות שיש באתרי הזכייניות את כל פרקי התוכנית לצפייה.

לפני שאנחנו כמשפחה הולכים לקולנוע או לפני שאני בוחרת סרט לצפייה בבית אני בודקת היטב מה התכנים שלו ומחליטה האם זה מתאים לנו או לא. ואגב אצלי זה אותו דבר גם לגבי ספרים, כשאני מספרת את 'סינדרלה' אז אצלנו בסיפור אמא שלה לא מתה והאמא החורגת היא לא רעה ממש אלא רק נותנת עונשים.. זה מה שאני החלטתי לחשוף כרגע וכיוון שזה בשליטתי, אז זכותי.

לגבי תוכניות טלוויזיה. מלבד בידור, הטלוויזיה יכולה להעביר ולהקנות ידע ואינפורמציה רבה, בין היתר העברת מורשת ומסורת. אני אוהבת להשתמש בתוכניות של רינת גבאי (שהבת שלי אוהבת כל כך) כהשלמה בלמידה על חגי ישראל. הפידבק מגיע בכך שהיא מספרת לנו בכל חג את סיפור החג, מנהגי החג וכו'. אנחנו משתמשים במיוחד עכשיו במעבר, בתוכניות לימודיות בשפה האנגלית כדי לעזור ברכישת השפה. מבחינת בידור אנחנו צופים בסרטים שמתאימים לגילה גם בקולנוע. לאחרונה אני מראה לה תוכניות דרך יוטיוב שאני נהגתי לראות בילדותי ויודעת שהן מתאימות כגון: "קשת וענן", "פרפר נחמד", "בלי סודות" ו"רחוב סומסום".

פחד אחר שיש להורים הוא מפני האלימות שיש בטלוויזיה וההשפעה שלה. המחקרים לא טוענים טענות אחידות בנושא ויש מחקרים שונים. ישנם מחקרים שטוענים שאלימות בטלוויזיה היא גירוי לאלימות במציאות ואף מלמדת ילדים המחקים את אותה אלימות (סרטון על ניסוי בנושא). מחקרים אחרים דווקא מדברים על כך שהאלימות בטלויזיה מהווה פורקן לאלימות במציאות. ילדים שצופים בתכנים אלימים בעצם מגיעים לקתרזיס בכך שמזדהים עם הדמויות ודרכן פורקים את היצר האלים. מחקר אחר מדבר על אופיים של הילדים ומבטל את ההשפעה של הטלוויזיה עליהם, ילדים אלימים הם אלימים וילדים שאינם אלימים יסלדו מאלימות.

אז לצערי אין לי אמירה חד משמעית, אבל מה שהשכל הישר אומר לי הוא שצריך להגביל גם את החשיפה לתכנים אלימים לגיל מאוחר ככל שאפשר. כרגע אפשר ללמד את הילדים שאם הם בטעות נחשפים לאלימות הם מכבים את הטלוויזיה או אומרים להורים. ראיתי זאת יום אחד כשחברים הגיעו אלינו ואחד הילדים ראה שבטלוויזיה הופיעה תוכנית שאינה מתאימה לו וצעק מיד "תכבו זה לא לילדים" (ילד בן 9) אם זה משהו שמקפידים עליו בבית, הילדים לומדים את זה כנורמה. דרך אחרת היא לא להתחבר לכבלים או לווין ולהשתמש רק בסטרימר (אינטרנט בטלוויזיה) וכך אפשר לבחור את התכנים בהם צופים.

אפשרות נוספת שאני זוכרת שהומלצה בעבר על ידי פסיכולוגים מהתחום, היא לתווך לילדים את מה שהם רואים. "אין באמת מפלצות כאלו, זה רק סיפור שהמציאו" לדוגמא. בעבר זה דובר בהקשר של סיטואציות בחייהם של מתבגרים בסדרה "המורדים", אשר בשלב מסוים אף הוסיפו בתום כל שידור שיחת תיווך של פסיכולוגית על מה שקרה בפרק. (כתבה בנושא מאותה תקופה)

דבר נוסף שעליו דיבר ניל פוסטמן הוא הטלוויזיה כשמרטף אלקטרוני. לא קשה לחטוא בזה ולהשתמש בטלוויזיה להיות לנו השמרטף בזמן שאנחנו צריכים לעשות משהו דחוף או כשפשוט אין כוח או לא מרגישים טוב. חשוב לא להפוך את זה לנורמה כי זה לא בהכרח השמרטף שהייתם בוחרים, אם הייתם באמת משאירים את הילד שלכם לבד בבית. נקודה למחשבה...

חשוב לי לציין שני דברים לסיום: הראשון, אני מכבדת מאוד את אלו הבוחרים שלא להכניס טלוויזיה לבית, יש בכך בהחלט יתרונות ואם זה מבחירה זה נהדר. השני, אינני אשת מקצוע ולא קראתי את כ-ל המחקרים הקיימים. המידע שאני מביאה הוא מידע שלמדתי או קראתי ומהבנתי את הדברים וכאמור, דעתי האישית. יש הרבה מאמרים ומחקרים בנושא אשר נגישים באינטרנט, אם מעניין אתכם לקרוא ולקבל החלטה בנושא לפיכך.
שבוע טוב!