טלפונים חכמים, ילדים גם?

היי חברים,

במהלך אחד השיעורים בכיתתי ראיתי שאחד התלמידים מתעסק בטלפון הסלולרי שלו במהלך השיעור. בבית הספר ההנחיה היא לאסוף את הטלפונים לקופסא המיועדת לכך. כשניגשתי לתלמיד בכדי לקחת ממנו את הטלפון הוא הביע התנגדות קשה. לבסוף הטלפון הגיע לידי. לאחר מספר דקות בודדות התלמיד החל ליילל ולבכות, לא הייתי צריכה לשאול אפילו מדוע הבכי כי מהכרותי את התלמיד בן ה-15 הבנתי היטב כי קשה לו בלעדי הטלפון שלו.

הקושי הזה הוא לא סתם קושי, אלא התמכרות של ממש. רבים מאיתנו אולי לא מודעים לכך אפילו, אבל הפכנו מכורים לטלפונים סלולריים, אני מודה, הייתי מכורה קשה בעבר, היום בגלל שהטלפון לא משמש כלי עבודה עבורי אני מצליחה להניח אותו בצד לפרק זמן ממושך אבל בכנות אגיד- לא ברור לי איך אסתדר בלעדיו!

היום לילדים החל מגילאי שש העולים לכיתה א' והלאה יש מכשיר סלולרי בתיק. אם הוא היה נשאר רק בתיק אז ניחא, בכל הזדמנות הוא זולג לידי הילדים והופך לחלק בלתי נפרד מהם. בגילאים הבוגרים יותר הטלפון "דבוק" ליד ואי אפשר להוציא אותו משם. למרות שיש איסור להשתמש בטלפונים במהלך שיעור, עדיין יש תלמידים שלא משחררים ולא פעם חשבתי לפנות לכיתה באמצעות מסרון כדי שישימו לב שאני נוכחת.

כמורים צריך לנסות ולשלב מעט את המכשיר כחלק ממערך השיעור, במידה סבירה כמובן ולפעמים נראה לי שהדרך היחידה לגרום להם לשכוח מהמכשיר היא פשוט לעניין אותם מספיק כדי שלא יחשבו עליו..

תיאור התנהגותו של מכור לטלפון סלולרי מתוך המרכז לגמילה מהתמכרויות:

• התנהגותו של המכור לטלפון סלולארי מאופיינת בתגובה מיידית להודעות טקסט נכנסות, ולא משנה במה הם עסוקים באותו רגע והוא אף מחובר באופן רגשי לטלפון. הוא מחשיב את המכשיר כחלק מהדימוי העצמי שלו.
• סוג הטלפון בו משתמש אדם מעיד לא רק על התדירות בה הוא משתמש בו, אלא אף על מידת מעורבותו במכשיר, הכוללת החזקת הטלפון ביד באופן תדיר, קטיעת פעילויות לשם מענה לטלפון, תחושת מצוקה כאשר המכשיר אינו נמצא בקרבתו, וחוסר יכולת להפחית את השימוש.

כשמקבלים הודעה בטלפון משתחרר בגוף דופמין, זהו מוליך עיצבי שמשתחרר גם בעת שתיית אלכוהול והימורים כלומר גורם תחושה טובה ולכך אנחנו מתמכרים.

אז מה עוד הבעיה? נתחיל במה שאנחנו שמים לב אליו במיוחד כמורים (ולא צריך חוקרים גדולים שיגידו לנו) התלמידים עסוקים בעולם אחר. מהצד נראה שהם מנהלים את הבורסה, משרד יחסי ציבור ויועצים פוליטיים של חבר כנסת. חלילה לא מזלזלת ביכולתם המופלאה להיות "בכל מקום" ולדעת הכל על כולם, אבל הם מפספסים לפעמים את המציאות שמולם כשהם שקועים במציאות הוירטואלית הזאת שהטלפונים החכמים מאפשרים את הכניסה אליה. 

כשעסקתי בנושא הטלוויזיה, הבאתי את דבריו של ניל פוסטמן בדבר 'אובדן הילדות' (לקריאת הפוסט) בתקופת כתיבתו לא היו טלפונים חכמים ובטוחה אני כי חלק מדבריו תואמים גם את השימוש ברשת. כיום לילדים יש טלפונים חכמים ובהקשה אחת הם מוצאים מידע כמעט בכל נושא שיחפצו כולל תמונות וסרטונים שאינם תואמים לגילם! וכמו שהטלוויזיה היא שמרטף אלקטרוני, הטלפון החכם הפך לכלי שעשוע לתינוקות וילדים- סרטון מעניין ביוטיוב ויש להורה שקט, המחיר הוא 'טיגון' של הילד שלכם ואף פגיעה בראייה שלו, ביכולת הריכוז שלו ובמוטוריקה שלו.

התקשורת הבינאישית השתנתה בעקבות השימוש בטלפונים סלולריים. אפשר להשיג בקלות רבה יותר אנשים אך השפה והבעת הרגשות השתנתה, ילדים מדברים בשפה קלוקלת כמו שהם כותבים בטלפון, הם לא יודעים להביע רגשות כי בטלפון משתמשים באייקונים והכי גרוע מבחינתי- ההתחבאות שלהם מאחורי המכשיר שמאפשרת להם לכתוב הכל בלי מחסומים ובלי לחשוב על ההשלכות, עליהן אדבר בבלוג הבא.

בנוסף, מחקרים שונים פורסמו בנושא הקרינה של הטלפונים, רובם מצביעים על קרינה המסוכנת בעיקר לילדים ובני נוער לטווח הרחוק וגם לטווח הקרוב בפגיעה בריאותית כמו כאבי ראש, הפרעות בשינה ועוד. אניי ממליצה למידע נוסף ואמין להכנס לאתר של תנודע.

נתתם לילד מכשיר טלפון סלולרי? מובן. לכל הילדים יש, אתם רוצים שיוכל להשיג אתכם ואתם אותו. אני חושבת שצריכים להיות כללים מאוד ברורים שחלקם נוקשים יותר לילדים הצעירים. כללים לגבי זמני השימוש בטלפון- לא בשיעור, לא כשאתה הולך לצד הכביש וכדומה. מידת השימוש, כשהילד מגיע הביתה הטלפון יכול להישאר בצד, אין צורך להתעסק בו, אם תהיה הודעה או יצלצל, הילד כבר ישמע ויבדוק, אך זה לא צריך להיות חלק מעיסוקי הפנאי שלו. כאמור השימוש במסכים ביניהם טלוויזיה, טלפונים וטאבלטים צריך להיות מוגבל. האם להסתכל או יש יגידו לחטט בטלפון של ילדיהם זו שאלה מוסרית שמעסיקה הורים, חלקם לא חושבים פעמיים וברור להם שזה חלק מהעיסקה- 'אנחנו רוצים לדעת שאתה עושה שימוש יאה בטלפון' ויש את אלו שסומכים על הילדים או מחליטים שזוהי כניסה לפרטיות שלהם. גם זה לדעתי צריך להיות שיקול לפי גילו וההכרות של ההורה עם הילד. אני בטוחה שהייתם רוצים לדעת אם מחרימים חלילה את ילדכם בבית הספר או לא גרוע פחות, שהוא שותף לחרם שכזה וזאת אפשר לגלות בקלות בשיוט במכשיר הטלפון שלהם.

כיוון שהטלפונים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהחיים ונדמה שאפילו מהגוף של הילדים והנוער (וכן גם שלנו המבוגרים) הורים רבים מתייחסים לטלפון כאל הדבר היקר ביותר שיש לילד ולא רק בגלל שמחירו הכספי באמת יקר, אלא שהוא חשוב ביותר עבורם. בכך הטלפון הוא נושא מיקוח- 'אם תתנהג יפה תקבל טלפון חדש', 'אם לא תלמד כמו שצריך, אחרים את הטלפון'. אני לא יודעת אם הדבר נכון או לא, לשיקולכם, כל עוד יש לכם הסבר לוגי להחלטות שלכם.

לסיום אומר שאנחנו המבוגרים המכורים, במיוחד ההורים שבינינו שנותנים יחס רב מדי למכשיר הטלפון שלנו, צריכים להבין שזה הרבה על חשבון הילדים בנוסף לכל הבעיות האחרות שגם ככה טמונות בשימוש במכשיר ובהתמכרות אליו. תנו לו לנוח בחדר אחר! שבוע טוב!

*מצרפת סרטון של סיימון סינק- סופר, מרצה על מוטיבציה ויועץ שיווקי, המדבר על דור המילניום, הילדים שנולדו החל משנת 1984, בחלק מדבריו הוא עוסק בנושא הטכנולוגיה. לסרטון