המשולש- הורים, מורים, תלמידים

היי חברים,

ידוע שמכונה טובה עובדת אם כל גלגלי השיניים עובדים ומשומנים כמו שצריך. אם אחד לא עובד, או מקרטע, המכונה לא תעבוד כשורה.

נצא מהמטאפורה לעולם האמיתי של החינוך- אם מורים, הורים ותלמידים לא משתפים פעולה, סביר כי ההישגים (לימודיים וחברתיים כאחד) של התלמיד והציפיות ממנו לא יהיו תואמות לאלו שהוריו קיוו להם, שהתלמיד קיווה להם ושמוריו הציבו בפניו ובפניהם.

בגן בו הייתה ביתי בעבר (קומפלקס של כיתות בגילאים שונים), התחושה שלי הייתה שאני סבילה- המטפלות אומרות לי מה צריך לעשות עם הילדה, מה עשו עם הילדה או מה אני עשיתי לא נכון איתה. אולי כי זו אני ואולי כי הייתי אמא חדשה, כך או כך, התחושה לא הייתה נעימה. בתור הורים אנחנו מכירים את הילדים שלנו היטב ואף חשים אותם. נכון, אם הילד במסגרת הוא מבלה את רוב היום עם אנשי החינוך של אותה מסגרת ופחות עם ההורים וזו בדיוק הסיבה שיש לשתף פעולה יחד.

זה לא יכול להתקיים בצורה טובה אם רק קודקוד אחד של המשולש יחליט איך הדברים יתנהלו.

בגן היום, כשאני פונה למורה המובילה בשאלה מה כדאי לעשות הלאה עם הילדה (בהקשר של רכישת השפה למשל). תחילה היא שואלת אותי, מה אני חושבת שכדאי לעשות, נותנת לי את הבחירה, לפעמים מכווינה אם היא רואה לנכון ואני גם אומרת בריש גלי- "את בעלת הניסיון והידע, תאמרי לי מה כדאי או נהוג לעשות" ואז אנחנו חושבות על דרך ביחד, אני משתפת את הילדה לאחר מכן ומקבלת את אישורה על הצעד וכך זה פועל בצורה היעילה ביותר- כך לפחות אני חווה את זה.

הורים מתערבים והורים מעורבים

יש הבדל מאוד משמעותי בין סוג אחד של הורים לסוג האחר. הורים מתערבים הם הורים המתקשרים למורה ומודיעים לה שהבן שלהם לא יגיש את העבודה מחר, אלא מחרתיים ושהם מבקשים שהיא תעזור לו לעשות אותה כי הדרישות גבוהות מדי... אני יכולה רק להניח שבמקרה הזה המורה הלא מרוצה ממרותם של ההורים, לא תעזור בשמחה לאותו התלמיד או תעזור מתוך חשש מפני ההורים ובמקרה הזה, התלמיד שמטרת המשימה בין היתר ללמדו לעבוד באופן עצמאי ולשפר את יכולותיו לא יקבל את התשואות.

הורים מעורבים (וזכיתי להכיר כמה כאלה לשמחתי), אלו הורים שמתקשרים למורה כדי לשאול מה מצבו של התלמיד ומתייעצים מה כדאי לעשות הלאה. הורים שביום הורים לא באים רק כדי להנהן או לצעוק על המורה, אלא לחשוב על צעדים עתידיים באם יש לעשותם וכל זאת בחשיבה משותפת עם המורה והתלמיד כדי שהדרך תהיה מקובלת על כולם.

בתור מורה ובתור אמא (למרות שבשניהם יש לי בערך אותן שנות ניסיון קצרות) אני מעדיפה הורים מעורבים ומעדיפה להיות הורה מעורב. זה פשוט עובד טוב יותר ונעים יותר לכל הצצדים!

הערכה

נקודה רגישה במסגרות חינוך שונות ואצל אנשי חינוך רבים. אני מתחברת אליה ברמת המקרו- תפקידו של המורה/ גננת לא מוערך בהתאם ולא מקבל את הכבוד הראוי לו. לכל אותם אנשים שאומרים "אבל מה הסיפור? יש להם מלא חופשות" אני מזמינה אותו לעיין ביומן שלי בשנים שחלפו לראות כמה פנויה הייתי בחופשים ואחרי הצהריים ("עבודה לאימהות"- כזב..). ברמת המיקרו- היו לי תלמידים מקסימים וכן הוריהם היו מקסימים ואסירי תודה ואני לא רואה כרגע בעיניי עבודה מספקת יותר מזו.

אז למה אני כותבת על זה? כי הורים שהם אינם אנשי חינוך צריכים לזכור שאלו האנשים ששומרים, מגדלים, דואגים, מלמדים ומאכילים את הילדים שלכם במרבית משעות היום ולכן הם צריכים לקבל את ההערכה הראויה. אין פה כוונה להערכה מוחשית בצורת מתנות, על אף שזה נהוג בועדי הורים לפחות לסוף שנה או חגים. הערכה מילולית, הכרת תודה או לפחות לא לנהוג בהם באופן מזלזל ולהתערב יתר על המידה.

קונפליקטים

כמו בכל מערכת יחסים ייתכנו קונפליקטים רבים בין קודקודי המשולש. זה בסדר, השאלה איך ניגשים לפתור את זה. אם אתם כהורים נתקלים בקונפליקט, לדוגמא- שיעורי בית רבים שאינם תואמים את רמת תלמידי הכיתה ואינכם מבינים את מטרתם ותכליתם, מה שאומר שגם התלמיד מעורער. התגובה הראשונית היא לכעוס על המורה, לפני שאתם פונים לזה, רצוי לנסות ולדבר איתה, לקבוע פגישה או לדבר בטלפון בשעה מתאימה (לא בזמן שהיא משכיבה את התינוק שלה לישון למשל) ולהבין את מטרת הדברים בגישה שמבקשת להיות מעורבת ומבינה ולא בגישה שמערערת את הדרך של המורה, כי בינינו אם למורה יש קצת אגו- שיחה בטון מבזה לא תיגמר בצורה טובה. המטרה של השיחה היא להגיע להבנה או לעמק השווה בעניין. אם זו בעיה גורפת ויש ועד הורים אפשר לפנות אליו ולנסות לפתור את העניין יחד. הסוד כולו הוא בגישה ואיך נאמרים הדברים.

כשמורה מרגיש קונפליקט עם ילד או הורה, גם הוא צריך למצוא את הדרך הראויה לפנות להורה, להסביר את הסיטואציה ולנסות לפתור אותה יחד במקום להנחית מלמעלה. דוגמא מאחד המקרים שקרו לו עם אמא מתערבת שלמדה להיות מעורבת במהלך הדרך. קיבלנו בבית הספר החלטה לגבי בנה מבלי להתייעץ איתה על ההחלטה כיוון שהמקרה כבר עבר הרבה גבולות בלשון המעטה. האמא התקשרה אליי והתרעמה על ההחלטה. נכון היא לא הייתה שותפה לה, ישנם חוקים ונהלים בבית הספר שנקבעו על מנת לשמור על הסדר הטוב, אבל בשיחה היא קיבלה ממני הסבר מפורט של מטרת ההחלטה והסיבות לה וביחד גם החלטנו מה נעשה בהמשך, תוך עדכון מתמיד שלה. השיחה לא הייתה פשוטה, אבל נגמרה בצורה אופטימית ונעימה לשתינו והאמא הודתה לי בהמשך על הצעדים. (הרבה פעמים הורים מבינים רק בדיעבד מדוע ולמה).

במקומות אחרים בגלובוס שמעמד המורה מוערך יותר, גם אם לא כספית, אבל לפחות ביראה של התלמידים וההורים, הדברים נראים אחרת. יש בתי ספר שמתנהגים לתלמידים בתור לקוחות ולכן הם מחוייבים לרצות אותם, נכון או לא, אני עוד לא יודעת לומר. אני יכולה רק להגיד שלא רק כלפי מורים אלא כלפי כל בעל מקצוע אנחנו צריכים לנהוג בכבוד ראוי, ללמד את הילדים שלנו לכבד כל אחד, להגיד "תודה" על כל שירות שקיבלנו, תופתעו, כמה זה עושה את ההבדל!