ילדים והזולת ובעיקר הזולת!

היי חברים,

אני אוהבת שכנים, שכנים זה נחמד, הם יכולים לעזור לך כשאתה צריך, אתה יכול לעזור להם שהם צריכים... אם אתם מתחברים אז יכולה גם להיות חברות גדולה יותר. זכיתי בחיי להכיר שני סוגים של שכנים: אלו שעזרו לי כשנתקעתי מחוץ לבית (הכלב שלי סובב את המפתח מבפנים..קורה) וכאלו שגרמו לי לעבור אלפי מיילים מהם. טוב לא באמת בגללם עברנו, אבל בהחלט הייתי זקוקה לחופש מהם. ולמה? כי במסיבות הראשונות שהם ערכו בחצר ביתם, שמחתי בשמחתם וקיפצתי לי בבית לצלילי המוזיקה שנשמעו כה טוב גם בתוך הבית שלנו שמעבר לכביש. בפעמים הבאות שנאלצתי להשאר ערה עד לשעות הלילה המאוחרות כי בניגוד לרצוני התקיימה מסיבה "בתוך" ביתי, שמחתי החליפה פניה ומיותר לתאר את התחושה כשלמחרת יש יום עבודה, או שהגיע סוף, סוף יום שישי ורציתי לישון שנת לילה ארוכה.

אז מה מעניין בשכנים שלי לשעבר? חוץ מזה שיש להם מערכת קריוקי ואמא שאוהבת לנהל שיחות טלפון רק בחצר ורק בשש בבוקר כדי שחלילה לא תפריע לדרי הבית שלה- חוסר אכפתיות מהסביבה שלהם. אם האמא מראה לילדים שזה בסדר לצעוק בחצר בשעת בוקר מוקדמת, אזי שהילדים יגבירו את המוזיקה בחצר לקולי קולות. הכל זה חינוך מהבית! בבית ספר יכולים ללמד כל היום לכבד את הזולת, אבל אם אבא ואמא מראים לך שאחרת זה בסדר, אז זה בסדר.

כבר כתבתי על זה בעבר כי זה נושא כה בוער ואחת הרעות במדינה שלנו. תחשבו על זה, למה הרבה דברים נראים כפי שהם נראים? לכלוך ברחוב, רעש באוטובוס, ברכבת, בקופת חולים, בתוך הבית הפרטי שלכם.. אין שום כבוד לשקט שלכם ולמרחב הפרטי שלכם. כמה מכם עומדים בפס המסומן בקופת החולים או בבנק? הפס הזה שם בכדי שתתנו את הפרטיות המגיעה לאדם שלפניכם. כמה פעמים חזרתם ברכבת אחרי יום ארוך ומעייף וכל שרציתם זה לנמנם מעט? או לפחות לנסוע בשקט ואז הגיעה גברת חביבה שישבה לידכם וניהלה שיחות צורמות והבחור שלפניכם שמע מוזיקה בלי אוזניות. אנחנו חיים במדינה שאורח החיים בה לרוב הוא מלחיץ גם ככה ועם כל הצעקות בטלפונים הסלולריים סביבנו הלחץ עולה. התרגלנו לדבר בכל מקום ובכל זמן וזה נראה לנו בסדר. כשהגעתי לארצות הברית הייתי בתדהמה מוחלטת שאני כמעט ולא רואה אנשים מדברים בטלפון במקומות ציבוריים! בהתחלה המשכתי בהרגלי לדבר בטלפון בסופר וכשגיליתי שאני היחידה שעושה את זה, התאמתי את עצמי לסביבה ואני משתדלת שלא לנהל שיחות לא נחוצות.

הרבה נושאים שדיברתי עליהם עד כה מתנקזים לכאן, הדוגמא האישית של ההורים כאן היא חשובה ומהותית. אם ילד יראה שאחד ההורים שלו קם באוטובוס בכדי שאדם מבוגר יותר ישב במקומו, הוא ישכילל לעשות כן כשיהיה לבד או מבוגר יותר. אם נחזור ונסביר מדי פעם כשהנושא רלוונטי וכשאנו נמצאים עם הילדים בחברה, כמה חשוב לכבד את האחר, זה יחלחל ויטמע. כשתראו במו עינכם את ילדכם נוקט במעשה טוב תחזקו אותו על כך ותגידו לו שזו ההתנהגות הנכונה והמקובלת ואילו ההתנהגות הבלתי מקובלת והולמת היא זו שלא מכבדת את האחר.

אם אתם נמצאים יחד במסעדה למשל והילד צועק או מדבר בקולי קולות שלא לצורך, זו הזדמנות להסביר לו שזה לא נעים לאנשים אחרים שהגיעו למסעדה לאכול בנעימים. כל הזדמנות כזו, היא דרך ללמד ולהסביר למה חשוב לכבד את הזולת. אם משהו לא נעים לך, סביר שהוא גם לא נעים לאחר ולכן אל תעשה את זה. בנוסף, חשוב גם ללמד להכיר תודה. להגיד תודה למי ששירת אותנו, לפעמים חיוך ומילה טובה מסייעים לאנשים העובדים בשירות לקוחות וכדומה, להעביר את היום בצורה נעימה יותר. אפשר להכיר תודה במחוות שונות והעיקר לזכור שיש להעריך את נותן השירות על מתן שירותו וגם אם השירות לא היה כפי שציפיתם אז אולי מחוות התודה תהיה קטנה יותר, אך אין זה אומר שזה צריך להפוך על פניו ולבוא לידי ביטוי בצורה לא הולמת ואף אלימה.

שקית שהשארנו לדוורית שלנו שעובדת קשה מאוד

על מנת שלא להגיע למקרים אלימים כמו שאנחנו שומעים לא מעט, כלפי נהגי אוטובוס, אחיות וכו', החינוך צריך להיות חד משמעי- יש לכבד את האדם שנתן לך את השירות, קודם כל כי הוא בן אדם כמוני וכמוך ולאחר מכן בגלל שזו עבודתו וסביר להניח שהיא לא פשוטה. אם האחות אמרה לך שאי אפשר זה לא בגלל שהיא אדם רע או לא רוצה לעזור (וגם אם זה כן כך) ייתכן וזה מה שדרשו ממנה או אלו הנהלים, יש לכבד ואם לדעתנו לא התנהגה כראוי יש דרכים מקובלות להתלונן. את כל זה אפשר ללמד את הילדים כבר מגיל צעיר. אתה חושב שחבר נהג בך שלא בכבוד? בוא נדבר איתו/ עם הוריו. לעיתים ילדים עושים דבר מה שלא בכוונה וצריך ללמד את ילדינו להבחין בין זה לבין התנהגות לא נאותה שנעשתה בכוונה, זה בהחלט יעזור בהתייחסות למקרה.

כששמנו לילדינו גבולות, למדנו אותם שהם לא יכולים לעשות ככל שירצו, יש חברה שסובבת אותם ולכן עליהם לקחת אותה בחשבון. אין הדבר נוגע להגשמת רצונותיהם וחלומותיהם אלא על ההתנהגות שלהם כשהם בסביבת אחרים או ההתנהגות בביתם שעלולה להפריע לחברה. מבטיחה לכם שגם אם אתם לא מהמכירי תודה ויותר מהמתמרמרים והצועקים, אם תשנו את דרככם, העולם כבר יראה לכם טוב ונעים יותר. אם תכינו למורה ברכה קטנה בסוף השנה או יתרה מכך, באמצע שנת הלימודים, היא תעריך אתכם על כך, זה ייתן לה עוד קצת "דלק" להמשיך בעשייה ואתם בוודאות תרגישו טוב עם עצמכם! תנסו!