היי חברים,
הנה כבר חלפה לה שנה והגיעה לפתחה שנה חדשה. וכמדי שנה רובנו כהורים מגדלים עוד דאגות יחד עם הילדים שלנו. איך יסתדרו עם ההסעה? האם יאכלו את מה שהכנתי להם בכריך? האם יהיו להם חברים? איך יסתדרו לבד בבית הספר הענקי הזה אחרי שהיו בגן קטן וחמים? האם יצליחו להרדם לבד בפעוטון? ועוד ועוד..
אז אני נמנית מההורים הסופר דאגניים, אני דואגת עוד לפני שבכלל יש על מה לדאוג, כישרון שכזה.. את החודש הראשון של הגן בשנה החולפת, ביליתי מחוץ לחלון חד צדדי כדי לראות איך ביתי בת השלוש מסתדרת לאחר שהעברנו אותה אלפי קילומטרים לארץ ושפה הזרות לה. היו רגעים שחשבתי שעשיתי לה עוול גדול, או ש"זרקתי אותה לים". אבל הפלא ופלא, הילדה הסתדרה נהדר ואף הרגיעה אותי בסוף כל יום.
קודם כל חשוב לדעת שלרוב, ילדים הם סתגלנים יותר מאיתנו המבוגרים. יש ילדים שמתקשים במעברים ושינויים ולכן גם כאן יש יוצאי דופן. בנוסף, ילדים הם כמו ספוגים, הם קולטים המון ידע ומידע וברגע שמרגישים נוח ובטוח הם גם משתמשים בו.
מה שחשוב לי לציין בכל הסיפור הזה (מלבד זה שאולי כדאי שלא תדאגו למה שלא צריך לדאוג) את העובדה שלמרות שהרגשתי שזרקתי אותה למקום לא מוכר, היא לא הלכה בידיים ריקות. לפני הכניסה לגן היו לנו שיחות שמטרתן להסביר לאן הגענו ולמה, כמובן שביקרנו בגן ואף השתתפנו בפיקניק קודם תחילת השנה שבו גם אנחנו וגם היא הכרנו מעט את משפחות ילדי הגן. כיוון שראיתי את היתרונות הבולטים של הגן הזה, ציינתי אותם גם בפניה (אין כמו שיווק להעלאת המורל וההתלהבות). כשהגיע היום הראשון בו נשארה לבדה בגן, היא לא נשארה בידיים ריקות, נתתי לה מספר כלים. ראשון זה מה שנקרא 'חפץ מעבר', חלקנו מעריצים גדולים של המושג וחלקנו ודאי סולדים ממנו. לביתי יש "שמיכותי" מגיל שלושה חודשים, היא מרגיעה אותה ונותנת לה תחושה של משהו מוכר ונעים. חשוב בעניין הזה להסביר שמשתמשים בה רק כשמרגישים צורך ולא גוררים אותה כל היום על הריצפה איתנו (למרות שהחזקתי בבית חמש! כאלו, שיהיה..). לימים השמיכה נגנזה והוחלפה בכלבלב חמוד שעוטה לגופו שאריות מהשמיכה למזכרת.
דבר אחר שהעניק ביטחון לשעת הצורך הן כרטיסיות והן רלוונטיות כאמור רק בסיטואציה בה ילד לא יודע את השפה המדוברת בגן. בכרטיסיות יש סיטואציות אפשריות כמו "אני עצובה", "קיבלתי מכה", "אני לא יודעת מה עושים עכשיו" וכדומה, כאשר הציורים צויירו בידי בתי והיא יודעת מה משמעותן ועבור המורות אני כתבתי את הפרשנות באנגלית. מעטים הפעמים שנעשה שימוש בכרטיסיות הללו, אבל הן העניקו לה תחושת ביטחון כיוון שהיא ידעה שאם תצטרך לומר משהו ולא תדע איך, היא תוכל להציג את הכרטיסייה. בנוסף, המילים הראשונות שהיא הסכימה לומר בקול רם הם "Call Mommy" ובכן, את שתינו זה הרגיע.
ואחרי כל הכלים שאני נתתי, היתה פונקציה נוספת שרלוונטית לכל מסגרת ואני ממליצה עליה בגילאים הצעירים והיא שידוך חברים. למזלנו הרב כבר בשבוע הראשון לגן, פנתה אליי אמא והזמינה אותנו לביתה כדי שהבנות יכירו זו את זו. היא הגיעה לעיר שנה קודם לכן ויודעת כמה ההתחלה קשה ולכן הציעה לרכך אותה. ההצעה הייתה מבורכת כי זה דבר נוסף שסייע בהתאקלמות המהירה. לימים הבנות כבר אינן באותה כיתת גן' אבל נשארו חברות וביתי מצאה לבדה חברות אחרות שדומות לה, או שותפות לתחומי העניין שלה.
כשאנו שולחים את ילדינו למסגרות, יש חששות רבים. אני בכנות לא יודעת את נוסחת הקסם ל"איך לא לדאוג" או "איך להיות בטוחים שהם בטוחים". ואינני יודעת איך מתמודדים עם כל כך הרבה דאגות שיש מספר ילדים, אולי הדאגות מתחלקות? קטנות? תגידו לי אתם, יודעי הדבר. בכל זאת מספר דברים כן החכמתי ללמוד ואשמח לשתף בהם:
1. תקשורת עם הילד- התקשורת מתחילה במתן כל המידע על המסגרת אליה הוא הולך, אפשר ורצוי לציין את כל היתרונות של המקום, מי יהיה איתו במסגרת, האם יש חברים שהוא מכיר או שכל הילדים יהיו חדשים וזו הזדמנות לפגוש חברים חדשים. איפה נמצאת העבודה והבית ביחס לגן. מי הן הגננות/ המורות. לעיתים ידוע לנו כי אחת הגננות בעלת כישרון או ידע מסוים שמהווה יתרון עבור הילד שלנו ואז כדאי לציין זאת (מנגנת בגיטרה ואתה מאוד אוהב גיטרה, גם המורה אוהבת ויש לה כלבים..). בסופו של יום כאשר אתם אוספים את הילד, או בזמן ארוחת הערב, כדאי לשאול איך היה היום. ישנן דרכים עקיפות המומלצות על מנת לקבל מילדכם את המידע אותו אתם מחפשים, כיוון שלעיתים ילדים פשוט עונים "בסדר", לא מפרטים או אף שוכחים מה עבר עליהם במהלך היום. בדרך זו תדעו על בעיות, הנאות של הילד, מי הם חבריו, כיצד התנהג וכדומה. (מצרפת קישורים לכתבות שונות על "איך לשאול ילדים על היום שלהם": כתבה 1, כתבה 2, כתבה 3)
2. תקשורת עם המורה- אמרתי לא פעם, שאחד הדברים החשובים ביותר, ללא קשר לתחילת שנה אלא תמיד, זו תקשורת טובה עם המורה/ גננת. חייבת להיות תקשורת מכבדת, בזמן ובדרך שנוח למורה לתקשר. בארץ אנחנו פחות מכבדים את זמנם הפרטי של המורים וחבל, רצוי פשוט לשאול בתחילת השנה- "כיצד ומתי נוח לך לתקשר". אני בעד הורים מעורבים, במיוחד בגילאים הצעירים. צריך להקפיד שזו מעורבות ולא התערבות, שהשיחה היא דו כיוונית, שמתייעצים, אפילו אם אתם יודעים הכי טוב מה טוב לילד שלכם, תתפלאו שאם תבקשו עצה, לעיתים תקבלו אחת מועילה במיוחד ממישהי/ו שאולי מנוסה יותר, מלומד/ת, או פשוט כי היא/הוא רואה דברים מבחוץ.
3. שיגרה- שיגרה זה משעמם? לא את הילדים.. לרוב, שיגרה קלה להם יותר וגם עבורנו ההורים. כשברור מה קורה כל יום, איפה הוא מתחיל וכיצד הוא נגמר, מבחינת המסגרת כמובן ולא לפרטי פרטים, קל לכולנו להתנהל ולא להיות בערפל. אם זה עוזר לכם או לילדכם לרשום זאת בצורת טבלה או סכמה שמתארת את היום, עשו זאת. אני ציירתי לביתי שעון שמראה לה כמה זמן היא בגן, במקרה שלה זה הרגיע אותה כיוון שהיא במסגרת קצרה. בנוסף, השנה ציירנו במחשב טבלה שמכילה ציור ומלל של פעילויות אחר הצהריים שלה כגון: חוגים או פעילות שאנו מקיימות דרך קבע בבית וגם מתי זה יום שישי ושבת להם היא מחכה בכיליון עיניים.
בנוסף בנושא השיגרה- גם הפרידה בבוקר, שהיא החלק הקשה למרבית הילדים, יש לעשות בדרך שיגרתית ועיקבית. העיקביות מקלה מאוד, מניסיון! לילד יהיה קל יותר אם ידע שאמא נכנסת לגן, עוזרת לתלות את התיק ואומרת שלום אחרי שחיבקה ונישקה ליד פינת הקוביות ואז אמא יוצאת כי אימהות או אבות, לא נשארים כל היום עם הילדים שלהם בגן. אם זאת השיטה שבחרתם או כל שיטה אחרת כגון: ניפנוף לשלום מהחלון או ליווי לשולחן מסויים, תדבקו בזה גם אם לשניכם קשה. זה ישתרש ויהיה קל יותר ויותר מפעם לפעם. היום בתי מזכירה לי מתי אני צריכה לעזוב את הכיתה, אני לפעמים מתמהמהת אבל היא יודעת היטב מתי רגע הפרידה.
הואילה לי ביותר העובדה ששהיתי בגן לא מעט. מלבד הצפייה שלי בחלון, נכחתי במפגשי בוקר לא פעם וכך למדתי במהירות את שמות כל ילדי הגן וגם מעט על מיהם וכן על מה מדברים בגן. זה לא ריאלי עבור כולנו וישנן גם גננות/ מורות שלא יאפשרו זאת. אבל אם מזדמן לכם להצטרף למפגש או פעילות בגן/ בית הספר, נצלו את ההזדמנות בידיים פתוחות כיוון שזה נותן יתרון נהדר בהכרת החלק העיקרי ביום של ילדיכם.
שנה חדשה היא הזדמנות עבור כולנו לסגל הרגלים חדשים, טובים יותר, בריאים יותר עבורנו ועבור ילדינו. אם אתם מעוניינים למסד התנהגות חדשה, חזרו לבלוג שעוסק בחיזוקים חיוביים או קראו באינטרנט בנושא.
חשוב שתסמכו על ילדכם ותראו לו כי אתם סומכים עליו שיסתדר ואם לא, שיידע למי לפנות או איך להתמודד. נסו לתת לו אפשרויות וכלים ולשדר חיובי. אם יש מישהו בינכם שעתיד לעבור למדינה אחרת בשל לימודים אקדמאיים, רילוקשיין וכו', אתם מוזמנים לפנות וארחיב בנושא, או חכו לבלוג נפרד שיעסוק בכך.
נותר כעת לאחל שתהיה שנה טובה, מוצלחת, בטוחה, עם פרידות קלות בבוקר ושילדיכם יהנו ויחכימו במסגרות באשר הם ולכם ההורים תהיה רק נחת וחיוך גדול על הפנים!
הנה כבר חלפה לה שנה והגיעה לפתחה שנה חדשה. וכמדי שנה רובנו כהורים מגדלים עוד דאגות יחד עם הילדים שלנו. איך יסתדרו עם ההסעה? האם יאכלו את מה שהכנתי להם בכריך? האם יהיו להם חברים? איך יסתדרו לבד בבית הספר הענקי הזה אחרי שהיו בגן קטן וחמים? האם יצליחו להרדם לבד בפעוטון? ועוד ועוד..
אז אני נמנית מההורים הסופר דאגניים, אני דואגת עוד לפני שבכלל יש על מה לדאוג, כישרון שכזה.. את החודש הראשון של הגן בשנה החולפת, ביליתי מחוץ לחלון חד צדדי כדי לראות איך ביתי בת השלוש מסתדרת לאחר שהעברנו אותה אלפי קילומטרים לארץ ושפה הזרות לה. היו רגעים שחשבתי שעשיתי לה עוול גדול, או ש"זרקתי אותה לים". אבל הפלא ופלא, הילדה הסתדרה נהדר ואף הרגיעה אותי בסוף כל יום.
מה שחשוב לי לציין בכל הסיפור הזה (מלבד זה שאולי כדאי שלא תדאגו למה שלא צריך לדאוג) את העובדה שלמרות שהרגשתי שזרקתי אותה למקום לא מוכר, היא לא הלכה בידיים ריקות. לפני הכניסה לגן היו לנו שיחות שמטרתן להסביר לאן הגענו ולמה, כמובן שביקרנו בגן ואף השתתפנו בפיקניק קודם תחילת השנה שבו גם אנחנו וגם היא הכרנו מעט את משפחות ילדי הגן. כיוון שראיתי את היתרונות הבולטים של הגן הזה, ציינתי אותם גם בפניה (אין כמו שיווק להעלאת המורל וההתלהבות). כשהגיע היום הראשון בו נשארה לבדה בגן, היא לא נשארה בידיים ריקות, נתתי לה מספר כלים. ראשון זה מה שנקרא 'חפץ מעבר', חלקנו מעריצים גדולים של המושג וחלקנו ודאי סולדים ממנו. לביתי יש "שמיכותי" מגיל שלושה חודשים, היא מרגיעה אותה ונותנת לה תחושה של משהו מוכר ונעים. חשוב בעניין הזה להסביר שמשתמשים בה רק כשמרגישים צורך ולא גוררים אותה כל היום על הריצפה איתנו (למרות שהחזקתי בבית חמש! כאלו, שיהיה..). לימים השמיכה נגנזה והוחלפה בכלבלב חמוד שעוטה לגופו שאריות מהשמיכה למזכרת.
 |
| "שמיכותי" |
 |
| הכלבלב שהחליף אותה |
דבר אחר שהעניק ביטחון לשעת הצורך הן כרטיסיות והן רלוונטיות כאמור רק בסיטואציה בה ילד לא יודע את השפה המדוברת בגן. בכרטיסיות יש סיטואציות אפשריות כמו "אני עצובה", "קיבלתי מכה", "אני לא יודעת מה עושים עכשיו" וכדומה, כאשר הציורים צויירו בידי בתי והיא יודעת מה משמעותן ועבור המורות אני כתבתי את הפרשנות באנגלית. מעטים הפעמים שנעשה שימוש בכרטיסיות הללו, אבל הן העניקו לה תחושת ביטחון כיוון שהיא ידעה שאם תצטרך לומר משהו ולא תדע איך, היא תוכל להציג את הכרטיסייה. בנוסף, המילים הראשונות שהיא הסכימה לומר בקול רם הם "Call Mommy" ובכן, את שתינו זה הרגיע.
ואחרי כל הכלים שאני נתתי, היתה פונקציה נוספת שרלוונטית לכל מסגרת ואני ממליצה עליה בגילאים הצעירים והיא שידוך חברים. למזלנו הרב כבר בשבוע הראשון לגן, פנתה אליי אמא והזמינה אותנו לביתה כדי שהבנות יכירו זו את זו. היא הגיעה לעיר שנה קודם לכן ויודעת כמה ההתחלה קשה ולכן הציעה לרכך אותה. ההצעה הייתה מבורכת כי זה דבר נוסף שסייע בהתאקלמות המהירה. לימים הבנות כבר אינן באותה כיתת גן' אבל נשארו חברות וביתי מצאה לבדה חברות אחרות שדומות לה, או שותפות לתחומי העניין שלה.
כשאנו שולחים את ילדינו למסגרות, יש חששות רבים. אני בכנות לא יודעת את נוסחת הקסם ל"איך לא לדאוג" או "איך להיות בטוחים שהם בטוחים". ואינני יודעת איך מתמודדים עם כל כך הרבה דאגות שיש מספר ילדים, אולי הדאגות מתחלקות? קטנות? תגידו לי אתם, יודעי הדבר. בכל זאת מספר דברים כן החכמתי ללמוד ואשמח לשתף בהם:
1. תקשורת עם הילד- התקשורת מתחילה במתן כל המידע על המסגרת אליה הוא הולך, אפשר ורצוי לציין את כל היתרונות של המקום, מי יהיה איתו במסגרת, האם יש חברים שהוא מכיר או שכל הילדים יהיו חדשים וזו הזדמנות לפגוש חברים חדשים. איפה נמצאת העבודה והבית ביחס לגן. מי הן הגננות/ המורות. לעיתים ידוע לנו כי אחת הגננות בעלת כישרון או ידע מסוים שמהווה יתרון עבור הילד שלנו ואז כדאי לציין זאת (מנגנת בגיטרה ואתה מאוד אוהב גיטרה, גם המורה אוהבת ויש לה כלבים..). בסופו של יום כאשר אתם אוספים את הילד, או בזמן ארוחת הערב, כדאי לשאול איך היה היום. ישנן דרכים עקיפות המומלצות על מנת לקבל מילדכם את המידע אותו אתם מחפשים, כיוון שלעיתים ילדים פשוט עונים "בסדר", לא מפרטים או אף שוכחים מה עבר עליהם במהלך היום. בדרך זו תדעו על בעיות, הנאות של הילד, מי הם חבריו, כיצד התנהג וכדומה. (מצרפת קישורים לכתבות שונות על "איך לשאול ילדים על היום שלהם": כתבה 1, כתבה 2, כתבה 3)
2. תקשורת עם המורה- אמרתי לא פעם, שאחד הדברים החשובים ביותר, ללא קשר לתחילת שנה אלא תמיד, זו תקשורת טובה עם המורה/ גננת. חייבת להיות תקשורת מכבדת, בזמן ובדרך שנוח למורה לתקשר. בארץ אנחנו פחות מכבדים את זמנם הפרטי של המורים וחבל, רצוי פשוט לשאול בתחילת השנה- "כיצד ומתי נוח לך לתקשר". אני בעד הורים מעורבים, במיוחד בגילאים הצעירים. צריך להקפיד שזו מעורבות ולא התערבות, שהשיחה היא דו כיוונית, שמתייעצים, אפילו אם אתם יודעים הכי טוב מה טוב לילד שלכם, תתפלאו שאם תבקשו עצה, לעיתים תקבלו אחת מועילה במיוחד ממישהי/ו שאולי מנוסה יותר, מלומד/ת, או פשוט כי היא/הוא רואה דברים מבחוץ.
3. שיגרה- שיגרה זה משעמם? לא את הילדים.. לרוב, שיגרה קלה להם יותר וגם עבורנו ההורים. כשברור מה קורה כל יום, איפה הוא מתחיל וכיצד הוא נגמר, מבחינת המסגרת כמובן ולא לפרטי פרטים, קל לכולנו להתנהל ולא להיות בערפל. אם זה עוזר לכם או לילדכם לרשום זאת בצורת טבלה או סכמה שמתארת את היום, עשו זאת. אני ציירתי לביתי שעון שמראה לה כמה זמן היא בגן, במקרה שלה זה הרגיע אותה כיוון שהיא במסגרת קצרה. בנוסף, השנה ציירנו במחשב טבלה שמכילה ציור ומלל של פעילויות אחר הצהריים שלה כגון: חוגים או פעילות שאנו מקיימות דרך קבע בבית וגם מתי זה יום שישי ושבת להם היא מחכה בכיליון עיניים.
 |
| דוגמא ללו"ז שבועי קבוע (לא חייבים למלא כל יום) |
הואילה לי ביותר העובדה ששהיתי בגן לא מעט. מלבד הצפייה שלי בחלון, נכחתי במפגשי בוקר לא פעם וכך למדתי במהירות את שמות כל ילדי הגן וגם מעט על מיהם וכן על מה מדברים בגן. זה לא ריאלי עבור כולנו וישנן גם גננות/ מורות שלא יאפשרו זאת. אבל אם מזדמן לכם להצטרף למפגש או פעילות בגן/ בית הספר, נצלו את ההזדמנות בידיים פתוחות כיוון שזה נותן יתרון נהדר בהכרת החלק העיקרי ביום של ילדיכם.
שנה חדשה היא הזדמנות עבור כולנו לסגל הרגלים חדשים, טובים יותר, בריאים יותר עבורנו ועבור ילדינו. אם אתם מעוניינים למסד התנהגות חדשה, חזרו לבלוג שעוסק בחיזוקים חיוביים או קראו באינטרנט בנושא.
חשוב שתסמכו על ילדכם ותראו לו כי אתם סומכים עליו שיסתדר ואם לא, שיידע למי לפנות או איך להתמודד. נסו לתת לו אפשרויות וכלים ולשדר חיובי. אם יש מישהו בינכם שעתיד לעבור למדינה אחרת בשל לימודים אקדמאיים, רילוקשיין וכו', אתם מוזמנים לפנות וארחיב בנושא, או חכו לבלוג נפרד שיעסוק בכך.
נותר כעת לאחל שתהיה שנה טובה, מוצלחת, בטוחה, עם פרידות קלות בבוקר ושילדיכם יהנו ויחכימו במסגרות באשר הם ולכם ההורים תהיה רק נחת וחיוך גדול על הפנים!
תגובות
הוסף רשומת תגובה